1-מבחן

נובמבר 16, 2009 ב- 9:00 am | פורסם באני, חברה וקהילה, פרק 1 | כתיבת תגובה
תגים:

קוס אמא שלך, אופן ססמי, תפתחי! יא דלת, אם לא, אני שוברת לך את הצורה מתי שהוא אני אכנס לקרביים  שלך. איפה הימים של המבחנים האמריקאים. מה זה הקטע של מבחני הדלתות. אני לא הולכת להיתקע עם המולקולה הזאת לעוד סמסטר. תתרכזי. תתרכזי. דרושה העלאת רוחות מיידית: בשם רוזלינד פרנקל, ביחייאת תעזרו לי. אני לא מתחרה. אני חברה. פאניקה. אולי אשנה לאווטאר את הצורה. אני נראית נורא. פלא שלא מכניסים אותי. באט איי ויל סורבייב. יס

2- עור

נובמבר 10, 2009 ב- 11:18 am | פורסם בעבודה ולימודים, פרק 2 | כתיבת תגובה
תגים: , , ,

Produced by Bamforth. Hand-coloured photographs. Photographer: unknown.גן תמר נראה הרבה יותר טוב. בין שרה הרצינית לתמר החייכנית מפרידה גדר עם ריבועים קטנים. אפשר להצמיד את הראש ואז הלחי מתכסה בסימנים אדומים וחומים. אפשר להכניס את היד ולנסות להגיע, הכי חשוב לעצום עיניים חזק. יש חושך אבל גם כל מיני צבעים. הם מגיעים מהקוץ של הברזל. אז תלוי מה אני עושה עם היד: נעיצה עושה צבע כחול בעיניים שמשתנה לסגול חזק בצדדים. שפשוף הוא ורוד, ליטוף- אדום, דקירות קטנות מביאות צהוב תלוי בקצב

1: לילה

אוקטובר 30, 2009 ב- 9:13 am | פורסם באינטרנט והיי-טק, אני, פרק 1 | כתיבת תגובה
תגים:

מערכת מטרוכנית

רק עוד החדשות. אחריהן סידורים לטקס האשכבה. אולי, אם התנהגתי טוב היום, אקבל את שכרי במדויק הלילה. בוקר גם מצוין. משמרת הבוקר יעילה מאוד בפינוי. אנשים מעדיפים למות בלילה לטענתם. הם ינקשו על הדלת, אני לא אענה. משם הנוהל קבוע. מהצהריים ואילך תמיד מרגיש יותר דרמטי. לא בא לי דרמה, אני בתיעודי. אני עוד מסוגלת לדבר, לחתוך עגבנייה, לפתוח קוטג'. אבל הכי חשוב שאני מבינה  את המחשב. לא פוחדת

1: נקודה

אוקטובר 30, 2009 ב- 9:06 am | פורסם בלילה, פרק 1 | כתיבת תגובה
תגים: , , , , ,

-Vaslav_Nijinsky_tombstone

הנה הנקודה. זיהיתי. עכשיו לאט להרגיש את פעימות הדופק בכיווץ ובשחרור. יש. ועכשיו בסבלנות להרגיש את המהלומה כמו בבוכנה משומנת, מלטפת וחותרת. שם בסוגר נטול מקבילו העוין נחתי. העלטה הנסוכה מעל עיני נלקחה. בין שתיהן, מלפנים ולאחור, זרם לו נוזל חוט השדרה בקצב מהיר המנוגד לנשימה האיטית. הרמוניה ממומשת, זיקוק מחושמל של תענוג. לאורך עמוד השדרה הזדקר לו האנך ומצידיו קולפו זוויות המאוזן. הללויה לחיץ הנקבים

1: רכבת

אוקטובר 30, 2009 ב- 8:51 am | פורסם בבריאות ומדע, פרק 1 | כתיבת תגובה
תגים: , , , , , ,

orsted09כמו הצצה לתענוגות של עשירים. לשבת ברכבת שעוצרת לה צפונית לסבידור, מול הזין של פיבקו, להריח את הסרחון שעולה מהביוב שמצטבר לו באיילון. עכשיו זה הזמן להסתכל וליהנות מההצגה: איך יגיבו כל אלו שהם לא אני, זאת אומרת, לו שהם לא נוסעי הרכבת הקבועים הרגילים לסרחון החודר את אשכי הקדמה. אתמול עליתי על הרכבת חזרה הביתה ממולא בעראק אור עקיבא, ויטמינצ'יק וקרח. יש המון יתרונות לעבודה שלי. פוגשים אנשים חדשים, מקומות חדשים, לא נתקעים

1: צמח

אוקטובר 30, 2009 ב- 8:44 am | פורסם בטיולים ותיירות, פרק 1 | כתיבת תגובה
תגים: , , , , , , ,

apple-iphone-simple

העץ היה צעיר. ילד וילדה יחד. לא אני ולא היא הבחנו בו עד כה. הנשימה נעתקה לרגע. הנשיפה  אפשרה לראות עוד עץ ועוד עץ ואפילו אחד גדול בחלקה הותיקה. הסתערתי ראשון. הוא היה מלא פרי. מאוד לא נימוסי לזלול תותים או שההפרדה שהשתרשה בין הדבר לתצוגתו בדוכני המכירה, עקרה את מנהג הקטיפה אלא אם הוא כלול בסיור מאורגן למשטח יצור. הידיים נמלאו אדום ארגמני שחדר לנקבוביות העור מילא אותן, שטף אותן מהצהבהבות החולית. העץ העניק בנדיבות

1: מזון

אוקטובר 30, 2009 ב- 8:34 am | פורסם באוכל ומסעדות, פרק 1 | כתיבת תגובה
תגים: , , , , , , , ,

Abu_Abdullah_Muhammad_bin_Musa_al-Khwarizmi

הם עמדו סביבי בחצי מעגל. מתחת לכיריים שכב מתקן הגז וניסה למצוא את הדליפה. כל המסעדה הייתה מחוררת. כמו חיות נואשות הם עמדו והסתכלו על הרגליים שלו במקום להביט עלי. מצוין. התאים לי. הרגשתי שאת ההזדמנות הזאת אני לא מחמיצה. כמו נמרה אני אגש לפח האשפה, מתעלמת מהזכרים הגואים, אשלוף בדיוק את מה שאני צריכה לי, לגורה שלי, לבית שלי, אט-אט אחזור על עקבותיי. לא פעם אחת אלא יום-יום עד שאשבע. הם לא ישבעו. הם היו רק בשליש חייהם המקצועיים. אם המסעדה הזאת לא תתרומם, השליש עלול להפוך לסיום. מה שהיה צריך עכשיו זה חריימה כמו שצריך. הלוקוס התחנן בדמעות

1: דף

אוקטובר 30, 2009 ב- 8:24 am | פורסם ביזמות ועסקים, פרק 1 | כתיבת תגובה
תגים: , , , , , , ,

forks&knives

סטארט אפ. הרב יקום שעה יותר מוקדם. שעה וחצי. שעתיים גג. אני מקליט אותו, בום ליוטיוב, רוחמה מקלידה אותו. את הדף אפשר לסרוק מראש. גדול. שרות מינויים כזה. יו,איך הוא ישמח. איך לא עלו על זה קודם. במקום לשמוע את המוסיקה המעאפנה ברדיו. איפה שמתי את המתאם. הנה אני נפטר מהם. הלו. כן. בוקר אור בוקר אור. אין. מה זה עליתי על דבר גדול. איך הוא ישמח. לא, אני לא מספר לך. שיתבשל עד שיגמר השיעור. הנה אני

1: אלף

אוקטובר 30, 2009 ב- 7:51 am | פורסם בעבודה ולימודים, פרק 1 | כתיבת תגובה
תגים: , , , , ,

graphנשבר. וואיי. בדיוק כשהאות התחילה לצאת כמו שהמורה פנינה מראה. א-לף. אהההההלף. קו אלכסוני ואז קו אחד שהולך למעלה ואז טיפה עולים על המגלשה ומשם צונחים. הקלמר בילקוט. שמתי מחדד. בטוח. בדקתי. איפה החברים מהגן שלי. אורי הכי קרוב. גם באלף. הנה היא מתקרבת. להעמיד פנים. לתקוע את העפרון. היא מחייכת גם אני. שלא תראה שבקושי כתבתי אחד אלף שתיים אלף שלש אלף. הילדה בצד גמרה. לא יכול להיות. היא אפילו צובעת. יש לך נשבר. וואיי. בדיוק כשהאות התחילה לצאת כמו שהמורה פנינה מראה. א-לף. אהההההלף. קו אלכסוני ואז קו אחד שהולך למעלה ואז טיפה עולים על המגלשה ומשם צונחים. הקלמר בילקוט. שמתי מחדד. בטוח. בדקתי. איפה החברים מהגן שלי. אורי הכי קרוב. גם באלף. הנה היא מתקרבת. להעמיד פנים. לתקוע את העפרון. היא מחייכת גם אני. שלא תראה שבקושי כתבתי אחד אלף שתיים אלף שלש אלף. הילדה בצד גמרה. לא יכול להיות. היא אפילו צובעת. יש לך נשבר. וואיי. בדיוק כשהאות התחילה לצאת כמו שהמורה פנינה מראה. א-לף. אהההההלף. קו אלכסוני ואז קו אחד שהולך למעלה ואז טיפה עולים על המגלשה ומשם צונחים. הקלמר בילקוט. שמתי מחדד. בטוח. בדקתי. איפה החברים מהגן שלי. אורי הכי קרוב. גם באלף. הנה היא מתקרבת. להעמיד פנים. לתקוע את העפרון. היא מחייכת גם אני. שלא תראה שבקושי כתבתי אחד אלף שתיים אלף שלש אלף. הילדה בצד גמרה. לא יכול להיות. היא אפילו צובעת. יש לך

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com.
Entries וכן תגובות feeds.